<h1>רבינו ירוחם מישרים ני"ג</h1>
<h2>דף כט:</h2>
המוכר עבדו לגוי יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו ראשון בגטין. לוה עליו מן הגוי לזמן ידוע ונתנו לו על מנת שאם לא יפדנו עד זמן פלוני שיהא של גוי יצא לחירות מיד כיון שבזה בתקנת חכמים או שלא נתנו לו שאם לא יפרע לזמן פלוני שיקח אותו במשכון יצא לחירות בגטין. גבאו הגוי בחובו או סקריקון כלומר גוי אנס שבקש להורגו עד שפדה עצמו בעבד לא יצא לחירות או לעבודת המלך יצא לחירו' בגטין. מכרו לגוי לל' יום או חוץ ממלאכתו או חוץ משבתות וימי' טובים או לגר תושב ולכותי ולישראל משומד או חוץ מן המצות כל אלו בעיא ולא איפשיטא ואם תפס העבד כדי דמיו אין מוציאין מידו בגטין. עבד שהפיל עצמו לגייסות או ששבוהו מות' ליטול דמיו אם אינו יכול להוציא בגטין. מוכר עבדו לגוי קונסי' אותו (עדים) [עד י'] בדמיו ואם גנבין קנסוה חוצה לארץ בגטין. מכר עבדו לגוי ומת אין קונסין בנו אחריו בגטין. מכר עבדו חוצ' לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור מלוקח ואיבד מעותיו ואפי' שירצה להשתעבד בו בארץ ישראל כופין אותו בגטין. עבד שברח מחוצה לארץ כותב עליו שטר דמיו וכופין אותו לשחררו ואם מצא בארץ ישראל שיקחנו מוכרו לו ואם אמר אשתעבד בארץ אין שומעי' לו בגטין. עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו רבו שם יצא לחירות ודוקא שדעתו לחזור ואם אין דעתו של רבו לחזור אבד זכותו העבד בעבור שיצא אחריו מאח' שלא היה דעתו לחזור ולפי' לא יצא לחירות אם מכרו בגטין. לשון גט שחרור הרי את בן חורין הרי את לעצמך או אין לי עסק בך ואם אמר לשפחה הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום גטין. לשון שטר מכירה דעבד עבדא דנן מוצד' לעבדי פטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי רק הבמות לא סרו ת"י לא עטירו ערורי מלכא ומלכתא ורשם דאיניש לא איתיה עליה ומנוקי מכל מום ושחין דנפיק ביה מן טצהר שתי שנים בגטין.
